הבית הנעלם מהעין, כך אנחנו מגדירים את הבית שנבנה בשכונת נווה צדק.
הבית מצוי ברחוב דגניה אחד הרחובות הראשונים של נווה צדק ושל העיר תל אביב.
צורת הבית מנסה לשמור על הרעיון הראשוני של התכנון האורבאני של השכונה שהיה מורכב משני טיפוסים מרכזיים: נפח סגור כלפי הרחוב היוצר חזית טורית המשכית והטיפוס השני המורכב ממספר נפחים הסובבים סביב חצר פנימית.
הבית מרחף בין שתי חצרות בגדלים שונים היוצרות שני חתכי אור המאפשרים זרימת אויר לקומת הקרקע הסלון והמטבח. חצרות אלו מוסתרות מהרחוב כאשר החזית לרחוב הינה קיר ארוך אטום שמונע מבטים של העוברים ושבים במדרכה אל פנים הבית ומגדיר את היחס בין הרחוב ללב הבית.
שלושת המישורים הלבנים הנסוגים לאחור יוצרים את האפקט של ההיעלמות של נפח הבניין כלפי הרחוב. בין מישורים אלו חפורים בגבהים שונים (בהתאם למפלסי הבית) גינות קטנות היוצרת המשכיות ויזואלית עם העצים הגדלים לאורך הרחוב. בפינה הדרומית החיבור בין החזית האנכית נשאר פתוח ובו מרחף עץ הדר. החזיתות המזרחית והדרומית מודגשות על ידי פתחים ריבועיים בעלי עומקים משתנים. מהכניסה המבקר נכנס לחצר מוארכת המשמשת כמעבר הדרגתי ופילטר בין הרחוב לבית.
מעבר לסף זה נגלים החלונות הרחבים הנפתחים לשתי החצרות. מימדי הסלון יוצרים אוירה של שלווה ושקט המתנתק מהרעש שבחוץ. המדרגות המובילות לקומות העליונות חפורות בתוך הגנים הסובבים. השימוש בצורות גיאומטריות טהורות מודגש ביתר שאת על ידי השימוש בטיח חוץ מבריק, הפרטים מקבלים ערך מגעי-אופטי השינוי באור במשך היממה יוצר צורות משתנות של כרומטיזם עם אפקט “chiaro-scuro” של השתקפויות השמיים והעצים.
